החלטה בתיק ע"ע 23958-01-13

1.                זוהי בקשת המבקשת להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 2.12.12 בתיק תע"א 3044-06 (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור גב' יעל רייכמן ומר אורי בירן) (להלן: "הבקשה" ).

רקע כללי וטענות הצדדים

2.                המבקשת, עובדת הוראה במשיבה, הגישה, לבית הדין האזורי, תביעה כנגד המשיבה לתשלום גמלה, הפרשי שכר, פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, עוגמת נפש ופגיעה בריאותית, של כ- 700,000 ש"ח. בית הדין דחה את תביעות המבקשת, למעט תביעתה לפיצוי בגין עוגמת נפש ופסק לה סך של 30,000 ש"ח.

3.                ביום 9.1.13 הגישה המבקשת את בקשתה דנן, ועיקרי טענותיה:

(א)              הבקשה הוגשה במועד.

(ב)               עוה"ד אשר ייצג אותה בבית הדין האזורי אינו פנוי לייצגה בהליך הערעור, ועל כן עליה למצוא עו"ד אחר.

(ג)                 קיימים בפסק הדין מספר חסרים ומספר טעויות מהותיות בהבאת העובדות, אשר תיקונם יביא לשינוי התמונה ולשפיכת אור חדש על תביעתה.

4.                המשיבה מתנגד למבוקש, ועיקרי טענותיה:

(א)              המבקשת המציאה אליה את הבקשה רק ביום 23.1.13, ולמעשה לאחר שחלף המועד להגשת הערעור מטעמה.

(ב)               לא נמצא כל נימוק ענייני ו/או טעם מיוחד אשר יצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור.

(ג)                 המבקשת לא התייחסה בבקשתה לסיכויי הערעור, אשר לטענת המשיבה "הינם נמוכים במיוחד".

דיון והכרעה

5.                המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהיעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור".

6.                תקנה 125 לתקנות, קובעת כי לבית הדין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק בהתקיים "טעם מיוחד", כדלקמן:

             "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם, מטעמים מיוחדים שיירשמו".

7.                הנה כי כן, בהתאם לתקנה 125 הנ"ל, על המבקש הארכת מועד להגשת ערעור להצביע על "טעם מיוחד" אשר יצדיק היענות לבקשתו.

8.                הצורך להצביע על "טעם מיוחד" נובע מכלל סופיות הדיון, לגביו נפסק:

            "סופיות הדיון מחייבת תחימת מועדים להתמשכותם של הליכים, כאשר בחלוף זמן סביר מסיומם, מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד כי מסכת ההתדיינות בה נטל חלק תהפוך לנחלת העבר... לאור עקרון "סופיות הדיון" עומדת לצד שכנגד הזכות לכלכל ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך" [ראו: עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב - מדינת ישראל, (מיום 21.12.2006)].